שְׂדֵה וַרְבּוּרְג הוא אגודה שיתופית במישור החוף, ליד העיר כפר סבא, השייך למועצה אזורית דרום השרון. הוקם בשנת 1938 על ידי עולים מגרמניה שאליהם הצטרפו עם הזמן עולים מצ'כיה הונגריה ומפולין וכן מתיישבים מהארץ. המושב נקרא על שמו של ד"ר אוטו ורבורג, פעיל ציוני, איש מדע ובוטנאי מומחה, נשיאהּ השלישי של ההסתדרות הציונית.

במושב 120 נחלות, 16 משקי עזר, ושלוש הרחבות שבהן 136 יחידות.

היסטוריה:

ב-1933, בעת בה לא איפשרו השלטונות הבריטיים עלייה יהודית חופשית לארץ ישראל, נחתם בין הסוכנות היהודית לבין השלטונות הנאציים של גרמניה "הסכם ההעברה", אשר אפשר העברת סכומי כסף מוגבלים של יהודים מגרמניה לארץ. את הכסף ניתן היה להוציא אך ורק על ידי רכישת ציוד בגרמניה; ואכן נרכש ציוד כגון צינורות, מדי מים וכלי עבודה. כתוצאה של הסכם זה, התאפשרה עלייתן של כמה מאות משפחות מגרמניה, אשר התחייבו להתיישב בכפרים חקלאיים בארץ.

בשנת 1937 יצאו משלזיה העילית ומפלכים אחרים יהודים שהגיעו להתיישב בקרבת היישוב כפר סבא. חברת "רסקו", מייסודה של הסוכנות היהודית, הובילה צעירים וצעירות מקרב המעמד הבינוני, אשר נמצאו מתאימים להתיישבות על אדמת הקרן קיימת לישראל, לתוך השממה, ליד מושב גן חיים. החברים הראשונים היו שלושים משפחות, אשר קיבלו כ-1,200ליש"ט להקמת משק חקלאי, ועשר משפחות של עובדי ציבור אשר רכשו משקי עזר בעזרת הלוואות מהסוכנות. החברים סיפרו כי עד בניית הבתים הם התגוררו בכפר-סבא ובגן חיים, ומדי יום היו מגיעים למושב בהקמה, כדי להכין את האדמה להתיישבות. לראשוני המושב הוקצה שטח של 475 דונם שחולק לשלושה חלקים, כשדרכי עפר מחברים אותם, וביניהם שטחים פרטיים של יהודים וערבים.

במאי 1938 אוחסנה תחמושת בסליק הראשון ולמחרת הגיעו המשפחות הראשונות והתיישבו במושב.

בשנת 1945 העבירה הקרן הקיימת לישראל חלק משטחי חוות קלמניה לטובת שדה ורבורג.

ב-1948, במלחמת השחרור, הגיעו לוחמי ההגנה הגיעו לכפר הערבי הסמוך מיסכה ומצאוהו נטוש לאחר שכל תושביו נמלטו, בעקבות הוראת קציני ההגנה לעזוב את כפרם. גברים מהמושב התגייסו כדי לשמור על המוצבים שבין מיסכה לטירה.

ב-15 במאי 1948 הגיעו כוחות עיראקים עד לכביש המחבר את שדה ורבורג לרמת הכובש. הנשים והילדים פונו מהמושב למחנה ההכשרה "העוגן", שם שהה גרעין העוגן עד לעליה למקום הקבע, שהיה ממוקם ליד גן חיים. הגברים שעוד נותרו במושב תפסו עמדות מסביב. מסיבה לא ברורה נסוגו העיראקים כעבור מספר שעות.

ב-1951 הסתיים תהליך קליטתם של שתים עשרה משפחות עולים ניצולי השואה מהונגריה ומצ'כוסלובקיה, תהליך שהחל ב-1949. בשלב זה הוקצו למושב 2,000 דונם נוספים. חברי המושב מפעילים באר מים מקומית. בשנה זו קיבל המושב עוד מאה וחמישים דונם אדמת "פירס", שעליה תבנה בעתיד מחצית מההרחבה הראשונה של הנחלות ביישוב.

בין השנים 1951-1943 נמצאה ההרחבה של המושב בתהליך פיתוח. האוכלוסייה החדשה הייתה מורכבת מקבוצת עולים מפולין ומרוסיה שהגיעו במסגרת "עליית גומולקה", וכן ממשפחות שהגיעו במבצע "מן העיר אל הכפר".^[2] בנוסף הגיעה קבוצה של עוזבי קיבוצים. טרם בואם של המתיישבים החדשים נשתל עבורם פרדס משותף של חמש מאות דונם.

בשנת 1995 עולה על הקרקע שיכון בנים א' - רעיון שהמאבק למימושו נמשך למעלה מעשרים שנה, משום שבמינהל מקרקעי ישראל היו שלא אהבו את הרעיון להפשיר אדמה חקלאית כדי לאפשר מגורים לבני המושב. בסופו של דבר, השכונה הלכה ונבנתה ונוספו למושב עשרים ואחת משפחות.

ב-1999 שיכון בנים ב' עולה לקרקע ולמושב נוספו עוד 43 משפחות, וב-2005 הועלה לקרקע שיכון בנים ג' ולכפר התווספו 72 משפחות חדשות.

בשנת 2007 לרגל חגיגות ה-70 למושב הוחלט על ידי חברי המושב לשבור שיא גינס ״סלט החסה הגדול בעולם״. בשיתוף כל חברי המושב נשבר שיא זה בסלט שמשקלו 10 טון.^[3]

בשנת 2008 הוקם ארכיון הכפר^[4] כחלק מחגיגות ה 70 להקמת המושב. הארכיון כולל איסוף חומרים, ראיונות, תרגום עדויות שנכתבו במקור בגרמנית, מיון ותיוק מסמכים שנמצאו בבתיהם של חברי המושב. בנוסף, ישנו תיעוד של פעילות האמנים ואלו העוסקים בפעולות הנצחה של אלו שהיו ואינם עוד. מפעילי הארכיון עובדים בהתנדבות ויו"ר האגודה, חסי אברך, מקפיד להשתתף בפגישות בשל חשיבות הארכיון ופועלו לתושבי הכפר.

מתוך - ויקיפדיה

עדכון שנה

עם שליחת הטופס, נשלח מייל לחברך עם קישור לתוכן

יצירת קשר

ניתן לשלוח בקשות, הערות או שאלות. אנו נשמח לענות לכם בהקדם

מה תרצו להוסיף?